אוהד לוי

איך זה התחיל

רגע לפני שהחיים נסגרו

למדתי ראיית חשבון ומשפטים. בגיל 29 הייתי בהתמחות שאמורה הייתה להוביל למקום טוב, וידעתי שאם לא אזוז עכשיו, לא אזוז לעולם.

עזבתי, וחציתי את האוקיינוס האטלנטי. שבעה עשר יום מכף ורדה לסורינאם, ביאכטה קטנה עם קפטן הולנדי בשם אדי שלא הכרתי לפני, ועם יותר ממאה בירות.

זה לא היה אומץ. זו הייתה ההבנה שהפחד לא ייעלם מעצמו.

מה שלמדתי בדרך

מאז הייתי בגאנה ובמערב אפריקה, ישבתי מול מרפא מסורתי וקיבלתי ברכה ממלך מקומי. נסעתי חודש וחצי בצ׳ילה והגעתי לאי הפסחא. בנפאל ביליתי שבוע במנזר בודהיסטי בלי טלפון, ואז יצאתי לטרק סולו בעמק לנגטנג ועליתי לפסגה של 5,000 מטר.

ובישראל הלכתי שלושה ימים בשביל מגידו לבד, בלי פודקאסטים, בלי טיקטוק, בלי וואטסאפ.

הדבר האחד שחוזר בכל מקום: רוב האנשים בעולם הם טובים, בעלי לב רחב, נדיבים ומכניסי אורחים.

מה שכתבתי